החלטה בתיק רע"א 55765-05-12

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' שדה) מיום 23.5.12 בת"א 4433-03-12 (" ההחלטה").  בהחלטה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש לבצע עבודות בנייה והרחבת הדירה הנמצאת ברחוב גורדון 33 בחיפה, והידועה כחלקה 116 בגוש 11200 (" הדירה").  עוד נקבע בהחלטה כי המשיבה תפקיד סכום של 40,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה להבטחת פיצוי נזקיו של המבקש כתוצאה ממתן הצו הזמני.

עיינתי בבקשה ובנספחיה והחלטתי לדחותה.

כעולה מן ההחלטה בבניין הנמצא ברחוב גורדון 33 ארבע דירות ובהן הדירה ודירת המשיבה כשהראשונה היא מעל האחרונה. המבקש מעוניין להרחיב את הדירה והוא ביקש וקיבל היתר לכך מן הועדה המקומית לתכנון ובניה (" הועדה"). המשיבה טענה בבית המשפט קמא כי תוספת הבניה היא משמעותית והיא תפגע באפשרות ליהנות מאור השמש ולעשות שימוש בשטח גינת הבית. עוד עולה מן ההחלטה כי בקשתו הראשונה של המבקש להיתר בניה נתקלה בהתנגדות דיירי הבניין והועדה דחתה אותה. בעקבות כך הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר והפעם קיבלה  הועדה את הבקשה ואישרה את הבניה המבוקשת.

בית המשפט קמא שמע את טענות הצדדים והגיע למסקנה שהבקשה איננה משוללת יסוד וכי, לכאורה, יש בסיס לטענה שהבניה המתוכננת תימנע מעבר של אויר ואור שמש לדירת המשיבה ותגרום להחשכתה או להצללתה. בית המשפט קמא נתן גם את דעתו לטיב הראיה שהובאה על ידי המשיבה ביחס לפגיעה הצפויה לדירתה מן הבניה המתוכננת ולאחר שהוא שקל את טענות המבקש הוא הגיע למסקנה שניתן לומר (גם אם, לדבריו, בקושי) שקיימת ראיה לכאורה לעילת תביעה בגין הפרעה בלתי סבירה לאור השמש.

להלן בחן בית המשפט קמא את מאזן הנזקים ועל יסוד הדברים שנאמרו ברע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר פ"ד נו(1) 529, ועל ידי המחבר א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי מהד' עשירית, עמ' 523, הוא הגיע למסקנה ששיקול מאזן הנזקים מצדיק את מתן הצו המבוקש מפני שאם הוא לא יינתן אזי מאליו מובן שלכשתושלם הבניה שוב לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

עיקרן של טענות המבקש הוא שבקשת המשיבה לא עברה את סף הראיה הדרושה בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984  וכי, מכל מקום, ניתן משקל יתר לשיקולי מאזן הנוחות בין הצדדים. בעניין הראשון הרחיב המבקש את טענותיו בניסיון לטעון שאין כל בסיס ואין כל ראיה לטענה שהבניה המתוכננת תגרום למניעת מעבר אור ואויר, ובעניין זה מצביע המבקש על כך שהמסמך שהוגש על ידי המשיבה לא היה בבחינת חוות דעת של מומחה כמשמעה בפקודת הראיות, ובית המשפט קמא טעה כשלא נתן דעתו לכך. בעניין השני טוען המבקש כי מאזן נזקים אינו חזות הכול, וכי במקום שאין כל ראיה, או שהראיה היא קלושה, לקיומה של עילת תביעה כי אז גם השיקול של מאזן הנזקים חייב לסגת מפני השיקול העיקרי של הוכחת קיומן של ראיות מהימנות לעילת התביעה.

שקלתי את טענות המבקש ולא אוכל לקבלן.

ברע"א 8526/09 בניני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ (טרם פורסם, 18.3.2010) נאמר, בין היתר, כי:

"ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית ככל שהדבר נוגע למתן סעדים זמניים. התערבות זו תיעשה במקרים חריגים בלבד ...  בית המשפט המחוזי פעל בדרך זו, כאשר בחר לאמץ את ממצאי בית משפט השלום, אשר בחן את ראיות הצדדים והוציא תחת ידו החלטה מנומקת, המתייחסת הן לסיכויי התובענה העיקרית, הן לשיקולי מאזן הנוחות והן לשיקולי יושר ... . בית המשפט המחוזי ציין מפורשות, כי החלטת בית משפט השלום אינה בלתי סבירה באופן המחייב את התערבותו, כערכאת ערעור. אין לי אלא להחיל דברים אלו גם לעניין הצורך בהתערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי".

דברים אלה ישימים גם בענייננו. החלטתו של בית המשפט קמא איננה בלתי סבירה ובהינתן גובהו של סכום הערבות שהוטל על המבקשת להפקידו היא איזנה באופן ראוי את עניינם של הצדדים ומשום כך איני רואה מקום להתערב בה.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  א' תמוז תשע"ב, 21 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: